מיארה ואח' נ' אב אור קור מיזוג אויר בע"מ ואח'

החלטה

עניינן של התביעה והתביעה שכנגד – טענות הדדיות בדבר זכאות כספית בשל נזקים אשר נגרמו לצדדים עקב ביטול חוזה להתקנת מערכת מיזוג אוויר בביתו של התובע/הנתבע שכנגד (להלן – מיארה).

לפניי בקשת מיארה לחייב את הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן – החברה) בהפקדת ערובה בשל הגשת התביעה שכנגד.

מיארה סומך בקשתו על החזקה שיש לחייב את החברה בהפקדת הערובה, והנטל לסתירת החזקה מוטל על כתפיה.

לא זו אף זו, נטען כי החברה לא עמדה בנטל ההוכחה האמור.

עוד נטען, כי כתב התביעה שכנגד נעדר עילת תביעה וסיכוייה חלשים, וכי אין כל ייחוד בנסיבות העניין המצדיק לפטור את החברה ממתן ערובה.

מנגד, טוענת החברה כי יש לדחות את הבקשה הואיל והיא אינה נתמכת בתצהיר, וכן לאור הסיכויים הגבוהים של התביעה שכנגד לנוכח העובדה כי מדובר בתביעה שמרבית עובדותיה אינן שנויות במחלוקת - כך לטענתה.

בנוסף, הועלתה טענה לפיה הכלל הוא כי בערכאה הראשונה אין להפקיד ערבון להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים חריגים בלבד, זאת בשונה מהליכי ערעור.

אשר לאיתנותה הפיננסית השיבה החברה , כי יש לדחות טענת מיארה בעניין זה, בהיותה טענת סרק משוללת יסוד, המשמשת כלי אשר באמצעותו מנסה מיארה "בדלת האחורית" להגדיל את היקף העיקולים הזמניים אשר הוטלו במסגרת החלטת בית המשפט מיום 26.2.13.

לגופו של עניין טוענת החברה , כי כעולה מדו"ח BDI לגביה (להלן – הדו"ח) – מדובר בחברה סולבנטית , העומדת בכל התחייבויותיה הכספיות.

הוכחה לכך, לטענתה, כי עד היום לא היה ולו מקרה אחד שבו לא כובד שיק שמשכה מחמת העדר כיסוי, וכי מעולם לא הוגבלה בכל הגבלה שהיא בעת פעילותה השוטפת.

המסגרת הנורמטיבית לבחינת חיוב חברה בהפקדת ערובה הינו סעיף 353א לחוק החברות, אשר בו נקבע כדלקמן:

"הוגשה תביעה על ידי חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות אם יזכה בדין".

על יסוד החזקה שבחוק, על החברה לשכנע את בית המשפט כי אין מקום בנסיבות העניין להטיל עליה חיוב כמבוקש.

(ראה בש"א (חיפה) 99\6294 איגור זימנקוב נ' S.R. INTERNATIONAL.1019 ).

חזקה זו ניתנה לסתירה בשתי דרכים:

האחת - אם החברה הוכיחה כי היא תוכל לשלם את הוצאות המבקשת אם תזכה בדין;

השנייה - אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את החיוב בערובה.

(ראה בהקשר זה רע"א 07\10905 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' מרדכי (מוטי) זיסר ואח' (2008))( להלן – פס"ד נאות אואזיס).

סעיף 353א לחוק החברות מכיר בצורך המופיע לעתים בהטלת ערובה על תובעת שהיא חברה, ומאידך, משאיר לבית המשפט שיקול דעת לפיו לא תחויב החברה בערובה במקרים בהם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת או כשהוכיחה שיש ביכולתה לשלם הוצאות אם ייפסקו.